Steinsaltz Commentary Bava Metzia 49a – ביאור שטיינזלץ בבא מציעא מט.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

אֶלָּא מַשְׁכּוֹן דְּנָקֵיט לְמָה לֵיהּ אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינֵּיהּ מַאי אֵינוֹ מְשַׁמֵּט דְּקָאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֵינוֹ מְשַׁמֵּט בְּכוּלּוֹ וּמַאי מְשַׁמֵּט דְּקָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא ^אלְהָךְ פַּלְגָא דְּלָא נָקֵיט עֲלֵיהּ מַשְׁכּוֹן. וּבְהָא קָמִיפַּלְגִי דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר כְּנֶגֶד כּוּלּוֹ הוּא קוֹנֶה וְרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא סָבַר כְּנֶגְדּוֹ הוּא קוֹנֶה. לָא מַאי אֵינוֹ מְשַׁמֵּט דְּקָאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְהָךְ פַּלְגָא דְּנָקֵיט עֲלֵיהּ מַשְׁכּוֹן מִכְּלָל דְּרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא סָבַר לְהָךְ פַּלְגָא דְּנָקֵיט עֲלֵיהּ מַשְׁכּוֹן נָמֵי מְשַׁמֵּט אֶלָּא מַשְׁכּוֹן דְּנָקֵיט לְמָה לֵיהּ לְזִכְרוֹן דְּבָרִים בְּעָלְמָא. רַב כָּהֲנָא יְהַבוּ לֵיהּ זוּזֵי אַכִּיתָּנָא לְסוֹף אִיַּיקַּר כִּיתָּנָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אֲמַר לֵיהּ בְּמַאי דִּנְקִיטַתְּ זוּזֵי הַב לְהוּ וְאִידַּךְ דְּבָרִים נִינְהוּ וּדְבָרִים אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מְחוּסְּרֵי אֲמָנָה. דְּאִיתְּמַר דְּבָרִים רַב אָמַר אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מְחוּסְּרֵי אֲמָנָה וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר ^ביֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם מְחוּסְּרֵי אֲמָנָה. מֵיתִיבִי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מָה תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא י״ט:ל״ו} הִין צֶדֶק וַהֲלֹא הִין בִּכְלַל אֵיפָה הָיָה אֶלָּא לוֹמַר לָךְ ^גשֶׁיְּהֵא הֵן שֶׁלְּךָ צֶדֶק וְלָאו שֶׁלְּךָ צֶדֶק אָמַר אַבָּיֵי הָהוּא ^דשֶׁלֹּא יְדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב. מֵיתִיבִי ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ טַלִּית קוֹנָה דִּינַר זָהָב וְאֵין דִּינַר זָהָב קוֹנֶה טַלִּית מִכׇּל מָקוֹם כָּךְ הֲלָכָה אֲבָל אָמְרוּ מִי שֶׁפָּרַע מֵאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל וּמֵאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְּלַגָּה הוּא עָתִיד לִיפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִיבּוּרוֹ. תַּנָּאֵי הִיא דִּתְנַן מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן מַתְיָא שֶׁאָמַר לִבְנוֹ צֵא וּשְׂכוֹר לָנוּ פּוֹעֲלִים הָלַךְ וּפָסַק לָהֶם מְזוֹנוֹת וּכְשֶׁבָּא אֵצֶל אָבִיו אָמַר לוֹ בְּנִי אֲפִילּוּ אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם כִּסְעוּדַת שְׁלֹמֹה בִּשְׁעָתוֹ לֹא יָצָאתָ יְדֵי חוֹבָתְךָ עִמָּהֶם שֶׁהֵן בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא יַתְחִילוּ בִּמְלָאכָה צֵא וֶאֱמוֹר לָהֶם עַל מְנָת שֶׁאֵין לָכֶם עָלַי אֶלָּא פַּת וְקִטְנִית בִּלְבַד. וְאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ דְּבָרִים יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם מְחוּסְּרֵי אֲמָנָה הֵיכִי אֲמַר לֵיהּ זִיל הֲדַר בָּךְ שָׁאנֵי הָתָם דְּפוֹעֲלִים גּוּפַיְיהוּ לָא סָמְכָא דַּעְתַּיְיהוּ מַאי טַעְמָא מִידָּע יָדְעִי דְּעַל אֲבוּהּ סָמֵךְ. אִי הָכִי אֲפִילּוּ הִתְחִילוּ בִּמְלָאכָה נָמֵי הִתְחִילוּ בִּמְלָאכָה וַדַּאי סָמְכִי דַּעְתַּיְיהוּ אֲמַרוּ מֵימָר אָמַר קַמֵּיהּ דַּאֲבוּהּ וְנִיחָא לֵיהּ. וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ מַתָּנָה אֲנִי נוֹתֵן לָךְ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ יָכוֹל פְּשִׁיטָא אֶלָּא ^המוּתָּר לַחֲזוֹר בּוֹ אָמַר רַב פָּפָּא וּמוֹדֶה רַבִּי יוֹחָנָן ^ובְּמַתָּנָה מוּעֶטֶת דְּסָמְכָא דַּעְתַּיְיהוּ. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר לְבֶן לֵוִי כּוֹר מַעֲשֵׂר יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי בֶּן לֵוִי רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹתוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל מָקוֹם אַחֵר אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא לָא מָצֵי לְמִיהְדַּר בֵּיהּ מִשּׁוּם הָכִי רַשַּׁאי אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מָצֵי לְמִיהְדַּר בֵּיהּ אַמַּאי רַשַּׁאי אִישְׁתְּכַח דְּקָא אָכֵיל טְבָלִים. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁנְּטָלוֹ מִמֶּנּוּ וְחָזַר וְהִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ. אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא נְתָנוֹ לְבֶן לֵוִי אַחֵר אֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעוֹמֶת וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כְּגוֹן שֶׁנְּטָלוֹ מִמֶּנּוּ וְחָזַר וְהִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ אַמַּאי אֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעוֹמֶת כֵּיוָן דְּמַשְׁכֵיהּ מָמוֹנָא אִית לֵיהּ גַּבֵּיהּ אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ בִּדְלָא נְטָלוֹ שְׁמַע מִינַּהּ. הָהוּא גַּבְרָא דִּיהַיב זוּזֵי אַשּׁוּמְשְׁמֵי לְסוֹף אִיַּיקַּר שׁוּמְשְׁמֵי הֲדַרוּ בְּהוּ וַאֲמַרוּ לֵיהּ לֵית לַן שׁוּמְשְׁמֵי שְׁקוֹל זוּזָךְ לָא שְׁקֵיל זוּזֵיהּ אִיגְּנוּב אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אֲמַר לֵיהּ כֵּיוָן דְּאָמְרִי לָךְ שְׁקוֹל זוּזָךְ וְלָא שְׁקַלְיתְּ לָא מִבַּעְיָא שׁוֹמֵר שָׂכָר דְּלָא הָוֵי אֶלָּא אֲפִילּוּ שׁוֹמֵר חִנָּם נָמֵי לָא הָוֵי אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרָבָא ^זוְהָא בָּעֵי לְקַבּוֹלֵי עֲלֵיהּ מִי שֶׁפָּרַע אֲמַר לְהוּ הָכִי נָמֵי. אָמַר רַב פַּפֵּי אָמַר לִי רָבִינָא לְדִידִי אֲמַר לִי הָהוּא מֵרַבָּנַן וְרַב טָבוּת שְׁמֵיהּ וְאָמְרִי לַהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר זוּטְרָא שְׁמֵיהּ דְּאִי הֲווֹ יָהֲבִי לֵיהּ כֹּל חֲלָלָא דְעָלְמָא לָא הֲוֵי קָא מְשַׁנֵּי בְּדִבּוּרֵיהּ בְּדִידִי הֲוָה עוֹבָדָא הָהוּא יוֹמָא אַפַּנְיָא דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא הֲוָה וַהֲוָה יָתֵיבְנָא וַאֲתָא הָהוּא גַּבְרָא וְקָאֵי אַבָּבָא אֲמַר לִי אִית לָךְ שׁוּמְשְׁמֵי לְזַבּוֹנֵימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שמיטה ויובל ט׳:י״ד
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ד
סמ״ג מצוות עשה קמ״ט
טור חושן משפט ס״ז:י״ב
שולחן ערוך חושן משפט ס״ז:י״ב

^ב רמב״ם הלכות מכירה ז׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט ר״ד:ז׳
שולחן ערוך חושן משפט ר״ד:ז׳

^ג רמב״ם הלכות דעות ה׳:י״ג

^ד רמב״ם הלכות דעות ב׳:ו׳

^ה רמב״ם הלכות מכירה ז׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט ר״ד:ח׳
שולחן ערוך חושן משפט ר״ד:ח׳

^ו רמב״ם הלכות מכירה ז׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט ר״ד:ח׳
שולחן ערוך חושן משפט ר״ד:ח׳

^ז רמב״ם הלכות מכירה ז׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט קצ״ח:ט״ו
שולחן ערוך חושן משפט קצ״ח:ט״ו

E/ע

הערותNotes

אלא משכון דנקיט [שמחזיק] למה ליה [לו]? ללא ספק לקח אותו כדי להיות בטוח שאכן יקבל את כספו. אלא לאו שמע מיניה [האם לא תלמד מכאן] כי מאי [מה פירוש] ״אינו משמט״ דקאמר [שאמר] רבן שמעון בן גמליאל — אינו משמט בכולו, ומאי [ומה פירוש] ״משמט״ דקאמר [שאומר] ר׳ יהודה הנשיא — להך פלגא [לאותו חצי] שלא נקיט עליה [מחזיק עליו] משכון. ובהא קמיפלגי [ובנושא זה חלוקים הם], שרבן שמעון בן גמליאל סבר [סבור]: כנגד כולו הוא קונה, ור׳ יהודה הנשיא סבר [סבור]: כנגדו הוא קונה. ואם כן מחלוקת תנאים היא בשאלה זו. ודוחים: לא, מאי [מה פירוש] ״אינו משמט״ שאמר רבן שמעון בן גמליאל — כוונתו להך פלגא דנקיט עליה [לאותו חצי שמחזיק עליו] משכון, ואכן, מכלל הדברים אפשר ללמוד שר׳ יהודה הנשיא סבר [סבור]: להך פלגא דנקיט עליה [לאותו חצי שמחזיק עליו] משכון נמי [גם כן] משמט. ומה ששאלת אלא משכון שנקיט [שהוא מחזיק בו] למה [לו]? — התשובה היא כי הוא לזכרון דברים בעלמא [בלבד], כלומר, המשכון בא לחיזוק ההבטחה שאכן ישולם החוב, ואולם המשכון עצמו אינו עושה כל מעשה קנין. א מסופר: רב כהנא יהבי ליה זוזי אכיתנא, לסוף אייקר כיתנא [נתנו לו כסף עבור פשתן ולבסוף התייקר הפשתן]. אתא לקמיה [בא לפני] רב לשאול מה יעשה. אמר ליה [לו]: במאי דנקיטת זוזי [במה, כמות שכבר קבלת זוזים, כסף] — הב להו [תן להם], ואידך [והשאר] — הבטחה בדברים בלבד נינהו [הם], ודברים אין בהן משום מחוסרי אמנה. שמי שחוזר בו מדיבור בלבד שלא נעשה עמו מעשה קנין, אין בכך אפילו חסרון אמנה. דאיתמר [שנאמר] שנחלקו אמוראים בכך; דברים, כלומר, הבטחה בדברים בלבד, בלא קנין רב אמר: אין בהן משום מחוסרי אמנה אם חוזר בו. ור׳ יוחנן אמר: יש בהם משום מחוסרי אמנה. מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו שר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: מה תלמוד לומר (מה מלמדנו) הכתוב ״והין צדק יהיה לכם״ (ויקרא יט, לו), והלא ״הין״ בכלל איפה היה, ומדוע יש לומר גם ״איפת צדק״ (שם) וגם ״הין צדק״? אלא לומר לך ברמז: שיהא הן שלך צדק, ולאו שלך צדק. משמע, שמצוה היא שיקיים אדם מה שהבטיח! אמר אביי: הכתוב ההוא כוונתו שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב. כלומר, שאסור לאדם שיבטיח ובאותה שעה יתכוון בלבו שלא לקיים. אבל אם באותה שעה בלבו לקיים, ואחר כך נשתנו התנאים וחזר בו — אין בכך משום חסרון יושר. מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו שר׳ שמעון אומר: אף על פי שאמרו שהטלית קונה דינר זהב, שאם משך טלית נקנה הדינר, ואין דינר זהב קונה טלית, מכל מקום כך הלכה, אבל אמרו: מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו. משמע שבכל מקרה, החוזר בו עובר משום חסרון אמנה! ומסבירים: תנאי היא [מחלוקת תנאים היא] בענין זה. שכן שנינו במשנה: מעשה בר׳ יוחנן בן מתיא שאמר לבנו: צא ושכור לנו פועלים. הלך הבן ופסק להם מזונות בתוך תנאי השכירות, ולא פירש איזה מזונות. וכשבא אצל אביו אמר לו האב: בני, אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהם, שהן בני אברהם יצחק ויעקב ולפי כבודם ראויה להם כל סעודה שבעולם. אלא עד (כל עוד) שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם שמה שאמרת ״מזונות״, כוונתך: על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד, כנהוג. ויש לומר: ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר ששינוי בדברים יש בהן משום מחוסרי אמנה, היכי [איך] אמר ליה [לו] זיל הדר [לך חזור] בך? ומשיבים: זו אינה קושיה, כי שאני התם [שונה שם] שהפועלים גופייהו [עצמם] לא סמכא דעתייהו [דעתם] עליו. מאי טעמא [מה הטעם] — מידע ידעי [יודעים הם] שעל אבוה [אביו] סמך. ומקשים: אי הכי [אם כך] אפילו התחילו במלאכה נמי [גם כן] אינם סומכים עליו, ומדוע אמר לו שיאמר להם לפני שהתחילו? ומשיבים: אם התחילו במלאכה ודאי סמכי דעתייהו [סומכת דעתם], אמרו [אומרים הם]: ודאי מימר אמר קמיה דאבוה וניחא ליה [אומרים הם ודאי אמר לפני אביו ונוח בעיניו] ולכן הוצרך להודיעם קודם. ושואלים: ומי [והאם] אמר ר׳ יוחנן הכי [כך] שחזרה מדברים יש בה משום מחוסרי אמנה? והאמר [והרי אמר] רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: האומר לחבירו מתנה אני נותן לך — יכול לחזור בו. ותחילה תוהים על הלשון ״יכול״ — פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שאם הוא רוצה לחזור בו יכול הוא לחזור ואי אפשר לכפותו לתת. אלא כך צריך לומר: מותר לחזור בו. משמע שדברים אין בהם משום מחוסר אמנה! אמר רב פפא: ומודה ר׳ יוחנן במתנה מועטת דסמכא דעתייהו [שסומכת דעתם] של המקבלים, שוודאי יקיים דבריו, אבל במתנה מרובה יודעים שאדם עשוי להתחרט, ואין רואים בכך החלטה גמורה. ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] להסביר את דברי ר׳ יוחנן. שאמר ר׳ אבהו אמר ר׳ יוחנן: ישראל שאמר לבן לוי: כור מעשר יש לך בידי שהפרשתי מתבואתי, והרי אני נותן אותו לך. בן לוי רשאי לעשותו את הכור הזה או חלקו לתרומת מעשר על מקום אחר שקיבל בו מעשר, שיכול לסמוך על המבטיח שלא ישנה בדיבורו. ומעתה אי אמרת בשלמא לא מצי למיהדר ביה [נניח אם אתה אומר שאינו יכול לחזור בו] — משום הכי רשאי [כך רשאי]. אלא אי אמרת מצי למיהדר ביה, אמאי [אם אומר אתה שיכול לחזור בו, מדוע] רשאי הוא לעשותו תרומה? שמא יחזור בו הנותן, ואז אישתכח דקא אכיל טבלים [ימצא שהוא אוכל טבלים]! ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון שנטלו ממנו הלוי וחזר והפקידו אצלו. ומקשים: אי הכי אימא סיפא [אם כך אמור את סופה של ההלכה]: נתנו לבן לוי אחר — אין לו עליו אלא תרעומת. ואי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך] לומר שמדובר כאן כגון שנטלו ממנו וחזר והפקידו אצלו, אמאי [מדוע] אין לו עליו אלא תרעומת? כיון דמשכיה [שמשכו] נעשה כשלו, ואם כן חוב ממונא אית ליה גביה [יש לו אצלו]! אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכן] שמדובר כאן באופן שלא נטלו. ומסבירים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שהיתה כאן הבטחה בלבד, ומכאן שאף הפרת הבטחה יש בה משום חסרון לאמונה. מסופר, ההוא גברא דיהיב זוזי אשומשמי [אדם אחד נתן כספים עבור שומשמים]. לסוף אייקר שומשמי [לבסוף התייקרו השומשמים] הדרו בהו [וחזרו בהם] האנשים ואמרו ליה [לו]: לית לן שומשמי, שקול זוזך [אין לנו שומשמים קח את כספך]. לא שקיל זוזיה איגנוב [לקח אותו אדם את כספו ונגנב הכסף]. אתו לקמיה [באו לפני] רבא לדון. אמר ליה [לו] רבא לקונה: כיון דאמרי [שאמרו] לך שקול זוזך [קח את כספך] ולא שקלית [לקחת], לא מבעיא [נצרכה לומר] שכ שומר שכר דלא הוי [אינו נחשב], אלא אפילו שומר חנם נמי לא הוי [גם כן איננו נחשב]. אמרו ליה רבנן [חכמים] לרבא: והא בעי לקבולי עליה [והרי צריך זה שחזר בו לקבל על עצמו] ״מי שפרע״? אמר להו הכי נמי [כך הוא גם כן] שיקבל ״מי שפרע״, — או ישלם. אמר רב פפי, אמר לי רבינא: לדידי [לי, עצמי] אמר לי ההוא מרבנן [אחד החכמים] ורב טבות שמיה [שמו], ואמרי לה [ויש אומרים] שרב שמואל בר זוטרא שמיה [שמו], והוא היה אדם כזה דאי הוו יהבי ליה [שאם היו נותנים לו] כל חללא דעלמא [חלל העולם] לא הוי קא משני בדבוריה [היה משנה בדיבורו]. וסיפר: בדידי הוה עובדא ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה [בי היה מעשה, אותו יום ערב שבת בין השמשות היה], והוה יתיבנא ואתא ההוא גברא וקאי אבבא [הייתי יושב ובא אדם אחד ועמד בפתח]. אמר לי: אית לך שומשמי לזבוני [יש לך שומשמין למכור]?מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון